 |
"מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית" גיליון 21, יולי 2005 (164 עמודים) |
|
גיליון מיוחד בנושא: תיאוריית ההתקשרות עורכים-אורחים: פרופ' מריו מיקולינסר וד"ר אטי ברנט |
 |
הגישה ההתקשרותית בטיפול המוסדי בבני נוער במצוקה – אורן גור |
תקציר
רבים מבני הנוער במצוקה המגיעים למערכות הטיפול המוסדי אינם מסוגלים לקיים קשרים המתאפיינים באמון, באינטימיות ובאפשרות להיעזר ולהיתמך באחר. נראה כי הפגיעה ביכולת לקיים קשר בריא קשורה באופן ישיר או עקיף לחלק גדול מבעיות ההסתגלות והתפקוד של צעירים אלה. במאמר הנוכחי אציג את הגישה ההתקשרותית לטיפול המוסדי, אשר מציבה את הנושא של שיקום היכולת לקיים קשרים רגשיים קרובים בראש סדר העדיפויות בטיפול המוסדי. בראשית המאמר אסקור את עיקריה של תיאוריית ההתקשרות, ובפרט את ההשלכות של התקשרות לא בטוחה ואת האפשרויות לשינוי במערכת ההתקשרות. בהמשך אתאר את הגישה ההתקשרותית לטיפול מוסדי בבני נוער במצוקה, אמנה את היתרונות הגלומים באימוץ הגישה ואעלה רעיונות ליישומה בפועל במערכות הטיפול המוסדי הקיימות.
מילות מפתח: תיאוריית ההתקשרות, טיפול מוסדי, נוער בסיכון.
|
דפוסי ההתקשרות וייצוג האֵם הפנימי אצל נשים במעבר לאימהוּת – ענת לנגבורד אגמון |
תקציר
המעבר לאימהוּת הינו שלב משמעותי ביותר בחיי האישה, שבו היא מתמודדת לא רק עם התפקיד האימהי החדש, אלא גם עם היסטוריית ההתקשרות שלה עם אמהּ, כפי שבאה לידי ביטוי בדפוסי ההתקשרות ובייצוגי האם הפנימיים שלה. המחקר הנוכחי עוסק בקשר שבין דפוסי ההתקשרות של האישה לבין ייצוגי האם הפנימיים שלה במעבר לאימהוּת. זהו מחקר רוחב שנבחנו בו כמה היבטים של ייצוגי האם (ייצוג האם בהווה והפער בין דמות האם הממשית לבין דמות האם האידיאלית, ייצוג האם מן הילדוּת וכן ייצוג האם הסמוי כפי שהתקבל מסיפורי הנשים לכרטיסי ה-TAT) אצל אימהות שילדו חודשים מספר קודם לכן (N=48) בהשוואה לנשים נשואות שטרם ילדו (N=52). ממצאי המחקר הראו כי לאחר הלידה ייצוגי האם הפנימיים אצל נשים עם דפוס התקשרות חרד או נמנע שונים מאלה הקיימים אצל נשים עם אותם דפוסי התקשרות אך שטרם הרו. נראה כי לאחר המעבר לאימהוּת מתרחש מיתון בייצוגים השליליים של האם, המאפיין במיוחד נשים עם דפוסי התקשרות לא בטוחים. הדיון מתייחס להשלכות הקליניות של ממצאים אלה.
מילות מפתח: התקשרות, ייצוגי אם, ייצוג אובייקט, קשר אם–תינוק.
|
תרומתה של מערכת ההתקשרות לבריאות הנפשית של אימהות לילדים עם מום לב מולד, לשביעות הרצון שלהן מהזוגיות ולדימוי העצמי של ילדיהן – אטי ברנט ונילי שנער |
תקציר
מחקר זה הינו מחקר אורך (שבע שנים) שבחן את התרומה של דפוס ההתקשרות של אימהות לילדים עם מום לב מולד לתהליך התמודדותן עם המחלה של ילדן, תוך התחשבות בחומרת המום של הילד. מחקר זה התייחס לאימהות עם דפוס התקשרות לא בטוח, והתמקד במיוחד באימהות עם דפוס התקשרות נמנע. המחקר כלל 63 אימהות לילדים עם מום לב מולד, שהשתתפו בשלושה גלי מדידה – אחרי האבחון, לאחר שנה ומקץ שבע שנים. בגל המדידה האחרון השתתפו במחקר גם 60 מבין 63 ילדיהן עם מום הלב המולד. במחקר נבחנה התרומה של דפוסי ההתקשרות של האימהות וחומרת המום של הילד לבריאות הנפשית של האימהות ולשביעות הרצון שלהן מזוגיותן שבע שנים לאחר אבחון הילד. כמו כן נבחן הדימוי העצמי של הילדים, באמצעות כלי דיווח עצמי וכן באמצעות מבחן השלכתי (CAT). ממצאי המחקר הצביעו על פּגיעוּת רבה של האימהות הנמנעות, אשר דיווחו על ירידה בבריאותן הנפשית ועל ירידה בשביעות הרצון שלהן מן הזוגיות לאחר שבע שנים, וזאת בעיקר כאשר לילד היה מום לב קשה. גם הדימוי העצמי של הילדים נטה להיות שלילי במדדים הגלויים והסמויים, ונמצאה אינטראקציה בין חומרת המום לבין דפוסי ההתקשרות הלא-בטוחים של האימהות. הדיון נסב על המשמעויות התיאורטיות והקליניות של הממצאים.
מילות מפתח: התקשרות, מחלות כרוניות של ילדים, התמודדות, אימהות.
|
מקומה של תיאוריית ההתקשרות בהסברת תפקודו של הפרט במסגרות צוותיות – אלדד רום |
תקציר
מטרת המאמר הנוכחי לסקור את הממצאים והמסקנות העיקריות שהופקו בסדרה של מחקרים שבחנו את תפקידה של מערכת ההתקשרות (attachment) בהקשר של עבודה צוותית. במחקר הראשון נעשתה בחינה אקספלורטיבית של מערכת הקשרים שבין ממדי ההתקשרות לבין ייצוגים מנטליים ביחס לעבודת הצוות. במחקר השני נבחן תפקודם המשימתי והחברתי-הרגשי של נבדקים ב-63 צוותי עבודה. במחקר השלישי נבחן מושג "ההתקשרות לצוות". ממצאי שלושת המחקרים העלו כי תיאוריית ההתקשרות הינה אכן משמעותית ורלוונטית להסברת היבטים שונים של עבודת הצוות. נמצא כי בעוד מימד ההימנעות בהתקשרות מסביר היבטים של תפיסת הסיטואציה הצוותית באופן שלילי ומאיים, הבולם את הפרט מלהפיק התנהגויות אפקטיביות, מימד החרדה בהתקשרות מאפשר, במובן מסוים, זיהוי של רווחים פוטנציאליים ליחיד ופעולה אפקטיבית מעט יותר.
|
דפוסי התקשרות והיבטים תוך-נפשיים ובין-אישיים של מנהיגוּת – רבקה דוידוביץ-אפשטיין |
תקציר
המחקר הנוכחי בדק את הקשר בין דפוסי ההתקשרות של הפרט לבין היבטים שונים של מנהיגוּת (מניעים להנהיג, תפיסת מסוגלוּת להנהיג במצבי מנהיגוּת שונים וסגנון מנהיגוּת). במחקר זה נעשתה לראשונה חקירה ישירה איכותית של מניעיו של הפרט להנהיג ותפיסת המסוגלוּת שלו להנהיג במצבי מנהיגוּת שונים באמצעות ראיונות עם מנהיגים. על סמך ראיונות אלה נבנו שאלוני דיווח עצמי לבחינת המניעים להנהיג ותפיסת המסוגלוּת להנהיג במצבי מנהיגוּת שונים. כמו כן נבנה שאלון דיווח עצמי מקיף להבחנה בין מנהיגוּת כריזמתית אישית לבין מנהיגוּת כריזמתית חברתית. נבדקים השיבו על שאלונים אלה ועל שאלון דפוסי התקשרות. מממצאי המחקר עולה כי תיאוריית ההתקשרות אכן רלוונטית להבנת ההבדלים בין פרטים בהקשר של התפתחותו של מנהיג, תוך התייחסות למניעיו של הפרט להנהיג, למסוגלוּת העצמית שלו להנהיג ולסגנון מנהיגותו.
מילות מפתח: דפוסי התקשרות, הֲניעה להנהיג, מסוגלוּת עצמית, התפתחות מנהיגוּת, סגנון מנהיגוּת, מצבי מנהיגוּת.
| חזרה לרשימת מפגשים |
| לרכישת הגליון לחץ כאן |